בין גבייה לשיקום: לאן מתפתחים דיני חדלות הפירעון בישראל? תיקון מס' 9 שנכנס לתוקף והצעת תיקון מס' 10 מעלים מחדש את שאלת האיזון בין שיקום החייב לבין זכויות הנושים
דיני חדלות הפירעון בישראל נמצאים בשנים האחרונות בתהליך מתמשך של שינוי. נקודת הכובד של הדין עברה מתפיסה שהתמקדה בעיקר בגביית חובות ובמימוש נכסים, לתפיסה המדגישה גם את שיקומו הכלכלי של החייב ואת האפשרות להעניק לו הזדמנות לפתוח דף כלכלי חדש.
אולם לצד הרצון לאפשר לחייבים להשתקם, ניצב אינטרס חשוב לא פחות - זכויותיהם של הנושים והצורך לשמור על מערכת גבייה ואשראי יעילה והוגנת.
בשנת 2026 מקבלת שאלת האיזון הזו משנה חשיבות. מצד אחד, תיקון מס' 9 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי נכנס לתוקף והפך את האפשרות לעכב הליכים לצורך גיבוש הסדר חוב להסדר קבע. מצד שני, מונחת על שולחן הכנסת הצעת תיקון מס' 10, המבקשת לייעל ולשנות היבטים שונים בהליכי חדלות פירעון של יחידים בעלי חובות בסכום נמוך.
התפתחויות אלה מעוררות שאלה רחבה יותר:
האם מערכת חדלות הפירעון בישראל מצליחה למצוא את נקודת האיזון הנכונה בין שיקום החייב לבין הגנה על זכויות הנושים?
מדוע בכלל נדרש שיקום כלכלי?
אדם שנקלע לחובות שאינו מסוגל לפרוע אינו בהכרח אדם שצריך להישאר במעגל החובות לאורך שנים.
כאשר החובות מצטברים, הליכי גבייה מתרבים, מוטלים עיקולים והחשבון הבנקאי או ההכנסה נפגעים, עלול להיווצר מצב שבו החייב אינו מצליח לייצר לעצמו יציבות כלכלית שתאפשר לו לצאת מהמשבר.
במצבים כאלה, הליך חדלות פירעון עשוי לאפשר יצירת מסגרת מסודרת: ריכוז החובות, בחינת מצבו הכלכלי של החייב, קביעת מתווה לפירעון החובות במידה האפשרית, ובסופו של דבר – במקרים המתאימים – אפשרות לשיקום כלכלי ולהפטר מחובות הניתנים להפטר.
זוהי אינה רק תפיסה חברתית. יש לה גם היגיון כלכלי.
חייב שניתן לו אופק כלכלי עשוי לחזור לעבוד, להגדיל את הכנסותיו ולנהל את חייו באופן יצרני. לעומת זאת, חייב שנשאר במשך שנים במעגל של עיקולים והליכי גבייה אינו בהכרח חייב שממנו ניתן יהיה לגבות יותר.
אך מכאן עולה הצד השני של המשוואה.
מאחורי כל חוב עומד גם נושה.
הנושה הוא חלק בלתי נפרד מהמשוואה
כאשר מדברים על חדלות פירעון, הדיון הציבורי מתמקד לעיתים בצד של החייב: מצבו הכלכלי, העיקולים, הקושי להתפרנס והצורך ב"התחלה חדשה".
אולם הנושה אינו בהכרח גוף פיננסי גדול.
הוא יכול להיות בנק או חברת אשראי, אך הוא יכול להיות גם בעל עסק קטן, ספק, משכיר דירה או אדם פרטי שהלווה כסף או זכאי לתשלום.
מבחינת אותו נושה, החוב אינו מושג תיאורטי. לעיתים מדובר בכספים הדרושים לו כדי לשלם משכורות, להחזיר הלוואות או להמשיך להפעיל את העסק.
לכן, מערכת חדלות פירעון מאוזנת צריכה להתחשב בשלושה אינטרסים מרכזיים:
החייב – לאפשר שיקום כלכלי במקרים המצדיקים זאת.
הנושה – להבטיח כי זכויותיו לא ייפגעו מעבר לנדרש וכי יוכל לקבל את חלקו בהתאם לדין.
המשק – לשמור על מערכת אשראי מתפקדת, שבה מתן אשראי אינו הופך לסיכון בלתי סביר עבור המלווים.
האתגר הוא לא לבחור צד אחד, אלא ליצור מנגנון שמאזן בין כולם.
תיקון מס' 9: יותר מקום להסדרי חוב לפני הליך חדלות פירעון
אחת ההתפתחויות המשמעותיות של שנת 2026 היא כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026.
התיקון אושר בקריאה שנייה ושלישית בינואר 2026 ונכנס לתוקף ביום 1 בפברואר 2026. הוא הפך להסדר קבע את האפשרות של חייב, יחיד או תאגיד, לבקש עיכוב הליכים לצורך גיבוש הסדר חוב עם נושיו, במסגרת המנגנון הקבוע בחלק י' לחוק. ההכנסת+1
הרציונל מאחורי ההסדר משמעותי.
לא כל משבר כלכלי צריך להסתיים בהליך חדלות פירעון מלא.
לעיתים החייב מצוי בקושי זמני או במצב שבו קיימת אפשרות ממשית להגיע להסכמה עם הנושים, אך הליכי הגבייה המתקיימים במקביל מקשים על האפשרות לנהל משא ומתן אפקטיבי.
עיכוב ההליכים יכול ליצור "חלון זמן" שבמהלכו ניתן לנסות לגבש הסדר.
מבחינת החייב, המשמעות עשויה להיות האפשרות להסדיר את חובותיו מבלי להידרש בהכרח להליך חדלות פירעון מלא.
מבחינת הנושים, היתרון האפשרי הוא קבלת הסדר שיכול להביא לפירעון משמעותי ומוקדם יותר, במקום הליך ממושך שבו התוצאה אינה ודאית.
מכאן שהגישה של המחוקק אינה בהכרח "הקלה על החייב", אלא ניסיון ליצור מסלול יעיל יותר לפתרון המשבר.
ומה לגבי חייבים בעלי חובות בסכום נמוך?
כאן מגיעה ההתפתחות הבאה.
ביום 22 ביוני 2026 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 10) (הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד בעל חובות בסכום נמוך), התשפ"ו–2026.
חשוב להדגיש: מדובר בהצעת חוק בלבד, ולא בדין שנכנס לתוקף. נכון למועד כתיבת מאמר זה, ההצעה נמצאת בשלב הקריאה הראשונה, ולכן הנוסח עשוי להשתנות במהלך הליך החקיקה. ככנסת
הצעת החוק מבקשת לבצע שורה של התאמות בפרק העוסק בהליכי חדלות פירעון לגבי יחיד בעל חובות בסכום נמוך, המתנהלים בפני רשם ההוצאה לפועל.
כיום, הסכום המרבי להגדרת "יחיד בעל חובות בסכום נמוך" מתעדכן מדי שנה. נכון למועד הצעת החוק, מדובר בסכום של 176,923.12 ש"ח. ההצעה מבקשת, בין היתר, להסדיר את אופן עדכון הסכומים כך שלא ייווצרו סכומים הכוללים אגורות. ממעקב כנסת
אך השינוי המעניין אינו רק טכני.
פחות הליכים כאשר אין בהם תועלת
אחד החידושים המרכזיים בהצעה נוגע לישיבה לגיבוש הסדר תשלומים.
לפי המצב הקיים, כאשר מתקיימים התנאים הקבועים בחוק, רשם ההוצאה לפועל נדרש להורות על זימון ישיבה לגיבוש הסדר תשלומים.
הצעת תיקון מס' 10 מבקשת להפוך חובה זו לברירת מחדל, תוך מתן אפשרות לרשם, בנסיבות מתאימות, שלא לקיים את הישיבה כאשר אין סיכוי סביר לאישור הסדר תשלומים, ובתנאי שהיחיד מסכים לכך. ממעקב כנסת
בדברי ההסבר מובאת כדוגמה מציאות שבה הכנסתו של היחיד מבוססת על גמלאות בלבד, אין לו נכסים או פוטנציאל השתכרות, והצעת ההסדר צפויה לעמוד על סכום אפס.
במצבים כאלה, קיומה של ישיבה פורמלית עשוי שלא לקדם את מטרת ההליך, אלא רק להאריך אותו וליצור עלויות מיותרות.
זהו שינוי המשקף תפיסה מעניינת:
לא כל הליך חייב לעבור את כל התחנות אם ברור מראש שאין בהן תועלת ממשית.
הגנה על החייב – לצד אחריות
הצעת תיקון מס' 10 אינה מסתפקת בהקלות.
היא מבקשת ליצור גם מסגרת ברורה יותר להתנהלות החייב בתקופה שבה מתנהל משא ומתן לגיבוש הסדר תשלומים.
לפי ההצעה, בתקופה של 120 ימים ממועד ההחלטה על זימון הישיבה יחולו הוראות שנועדו, מצד אחד, לאפשר לחייב להתנהל באופן שוטף ומצד שני להגן על נכסיו לטובת כלל הנושים. ממעקב כנסת
בין היתר מוצע כי החייב:
יסייע כמיטב יכולתו לגיבוש ההסדר;
ידווח על שינויים במצבו הכלכלי;
לא יוציא נכסים מרשותו או יבצע עסקאות בנכסיו שלא במסגרת התנהלות כלכלית שוטפת וסבירה, אלא באישור;
לא ייטול אשראי או יבצע פעולות הכרוכות בקבלת אשראי ללא אישור, במקרים הקבועים בהצעה.
מן הצד השני, מוצע שבתקופה זו לא ניתן יהיה, בגין חובות עבר שאינם חוב מזונות, להטיל עיקול על חשבון עובר ושב של היחיד או על שכר עבודתו, וכן לא ניתן יהיה לממש נכס של היחיד שעוקל. ממעקב כנסת
כלומר, ההצעה מנסה ליצור איזון בין הגנה לבין אחריות.
החייב מקבל מרחב נשימה, אך במקביל נדרש להתנהל בשקיפות ובאחריות ולשמור על נכסיו לטובת כלל הנושים.
האם יהיה פחות צורך בהתייצבות פיזית?
הצעת החוק מבקשת לתת מענה גם להיבט הפרקטי של ניהול ההליכים.
במקרים שבהם קיימת הצדקה לכך, מוצע לאפשר לקיים את הישיבה לגיבוש הסדר תשלומים באמצעות היוועדות חזותית, בכפוף להסכמת היחיד ובתנאים הקבועים בהצעה.
מדובר בהמשך לניסיון שנצבר בתקופת הוראות השעה שנקבעו בתקופת מגפת הקורונה, כאשר נעשה שימוש בדיונים באמצעים טכנולוגיים. בדברי ההסבר להצעה נטען כי הניסיון שנצבר הצביע על כך שניתן לנהל בדרך זו דיונים אפקטיביים ולחסוך מהיחיד את הטרחה הכרוכה בהתייצבות פיזית. ממעקב כנסת
זהו שינוי שנראה טכני, אך הוא משתלב במגמה רחבה יותר: להפוך את ההליך המשפטי לנגיש, יעיל ומותאם יותר למציאות.
גם הסדר מוסכם יהיה טעון אישור
נקודה נוספת בהצעה נוגעת להסדרי תשלומים מוסכמים.
הצעת תיקון מס' 10 מבקשת לקבוע כי גם הסדר תשלומים שהיחיד וכל הנושים הרלוונטיים הסכימו לו יהיה טעון אישור של רשם חדלות הפירעון. ממעקב כנסת
ההיגיון בכך הוא שהסכמה בין הצדדים אינה בהכרח סוף הדרך.
אישור הרשם יכול לשמש שכבת בקרה נוספת על ההליך, לרבות בחינת הוגנותו והאפשרות שהיחיד אכן יוכל לעמוד בתנאיו.
ההצעה אף מבקשת לאפשר לרשם, במקרים מתאימים, להתנות את אישור ההסדר בכך שהיחיד יעבור הכשרה להתנהלות כלכלית נכונה. ממעקב כנסת
זהו ביטוי מובהק לתפיסה השיקומית של החוק: המטרה אינה רק לסיים את החוב, אלא גם לצמצם את הסיכון שהיחיד יחזור בעתיד לאותו מעגל כלכלי.
אך מה המחיר של מערכת מקלה יותר?
כאן ראוי להרחיב את המבט מעבר להליך המשפטי הספציפי.
ביולי 2026 פרסם בנק ישראל מחקר שעסק בהשפעת רפורמות בדיני חדלות פירעון על הגשת בקשות לחדלות פירעון ועל הקצאת אשראי.
לפי המחקר, רפורמות שהקלו על חייבים הובילו לעלייה משמעותית במספר בקשות חדלות הפירעון בטווח הקצר והבינוני. במקביל, נמצא כי המלווים הפחיתו את קצב הגידול באשראי הצרכני, וההשפעה הזו הייתה ממושכת יותר. בבנק ישראל
המשמעות אינה שהקלה בדיני חדלות פירעון היא בהכרח טעות.
להפך: האפשרות להשתקם היא תכלית חשובה של דיני חדלות הפירעון.
אולם המחקר מזכיר כי לשינויים בדיני חדלות פירעון יש השפעות החורגות מהיחסים הישירים בין החייב לנושה.
כאשר הסיכון של נותני האשראי עולה, ייתכן שהדבר ישפיע על מדיניות מתן האשראי, על היקפו ואף על התנאים שבהם אשראי ניתן לציבור.
וזו בדיוק הנקודה שבה הדיון המשפטי הופך גם לדיון כלכלי.
האם צריך להקשות על חייבים?
לא בהכרח.
המסקנה אינה שצריך להחזיר את דיני חדלות הפירעון לתפיסה המבוססת בעיקר על גבייה, מימוש וענישה.
חייב שנקלע בתום לב למשבר כלכלי אמיתי צריך לקבל אפשרות להשתקם.
אך לצד הזכות לשיקום חייבת להתקיים גם אחריות כלכלית.
מערכת מאוזנת צריכה לוודא שהחייב מוסר מידע מלא, אינו מבריח נכסים, אינו מנצל לרעה את ההליך ופועל בתום לב כדי למצות את יכולת ההחזר שלו.
במילים אחרות:
שיקום אינו צריך להיות פטור מאחריות.
ומה המשמעות עבור חייבים?
השינויים האחרונים מדגישים את החשיבות של קבלת החלטה מוקדמת ונכונה.
אדם שמתחילים להצטבר לחובו תיקים, עיקולים או דרישות תשלום אינו חייב בהכרח להמתין עד שהמצב יהפוך לבלתי הפיך.
יש לבחון את התמונה הכוללת:
האם ניתן להגיע להסדר ישיר עם הנושים?
האם קיימת אפשרות להשתמש במנגנון של עיכוב הליכים לצורך גיבוש הסדר?
האם הליך חדלות פירעון הוא המסלול המתאים?
והאם קיימות פעולות שניתן לבצע כבר עכשיו כדי למנוע את העמקת המשבר?
אין תשובה אחת שמתאימה לכל חייב.
הפתרון המשפטי הנכון תלוי, בין היתר, בהיקף החובות, בסוג הנושים, בהכנסות, בנכסים, במצב המשפחתי ובהתנהלות הכלכלית של היחיד.
ומה המשמעות עבור נושים?
גם נושה אינו צריך לפעול באופן אוטומטי.
פתיחת תיק הוצאה לפועל היא לעיתים פעולה הכרחית, אך במקרים אחרים ייתכן שהדרך האפקטיבית יותר תהיה ניהול משא ומתן להסדר.
כאשר חייב מבקש עיכוב הליכים או נכנס להליך חדלות פירעון, על הנושה להבין את ההשלכות המשפטיות, להגיש את המסמכים והדרישות במועדים הקבועים ולבחון כיצד ניתן למקסם את סיכויי הגבייה במסגרת ההליך.
במובן זה, ההתפתחות בדיני חדלות הפירעון אינה הופכת את זכויות הנושים לחשובות פחות.
היא הופכת את הצורך בניהול אסטרטגי של החוב לחשוב יותר.
בין גבייה לשיקום - לא משחק סכום אפס
הדיון בדיני חדלות פירעון מוצג לעיתים כמאבק בין שני צדדים: החייב שרוצה למחוק את חובותיו מול הנושה שרוצה לקבל את כספו.
אבל המציאות מורכבת יותר.
שיקום מוצלח של חייב עשוי דווקא להגדיל את יכולת ההחזר שלו ולשפר את התוצאה עבור הנושים.
מנגד, מערכת שמקלה יתר על המידה על מחיקת חובות עלולה להגדיל את הסיכון עבור נותני האשראי ולהשפיע בסופו של דבר על הציבור כולו.
לכן, המטרה אינה לבחור בין גבייה לבין שיקום.
המטרה היא ליצור מערכת שבה שני העקרונות יכולים להתקיים זה לצד זה.
מבט קדימה
תיקון מס' 9 והצעת תיקון מס' 10 ממחישים כי דיני חדלות הפירעון בישראל ממשיכים להתפתח.
תיקון מס' 9 כבר נכנס לתוקף ומחזק את האפשרות להגיע להסדרי חוב באמצעות עיכוב הליכים.
הצעת תיקון מס' 10 מבקשת לייעל את ההליכים לגבי יחידים בעלי חובות בסכום נמוך, בין היתר באמצעות גמישות רבה יותר בניהול ישיבות גיבוש הסדרי תשלומים, הגנות בתקופת המשא ומתן, אפשרות להיוועדות חזותית והגברת הפיקוח על הסדרים מוסכמים. נכון למועד כתיבת מאמר זה, מדובר בהצעה הנמצאת בשלב הקריאה הראשונה ולא בדין מחייב. ככנסת+1
במקביל, הממצאים שמציג בנק ישראל מזכירים כי כל שינוי בתחום משפיע לא רק על החייבים המצויים בהליך, אלא גם על הנושים ועל שוק האשראי הרחב יותר. בבנק ישראל
בסופו של דבר, מערכת חדלות פירעון טובה אינה נמדדת רק במספר החובות שנמחקו או בסכומים שנגבו.
היא נמדדת ביכולת שלה לעשות דבר מורכב הרבה יותר:
לאפשר לחייב שנקלע למשבר אמיתי להשתקם, לשמור על זכויות הנושים במידה הראויה, ולייצר מערכת גבייה ואשראי הוגנת ויציבה.
זהו האיזון שאליו צריכה מערכת חדלות הפירעון בישראל לשאוף – וההתפתחויות של שנת 2026 מלמדות שהדיון בשאלה הזו רחוק מלהסתיים.
תגובות